כשלקחתי לידי את הספר ״לחיות נכון במחצית השניה של חייך״ הופתעתי לגלות עד כמה התיאור של המחברת את החוויות שלה בגיל המעבר דומה לחלק מהחוויות שאני מכיר מעצמי ומגברים אחרים (ראו ציטוטים מתוך הספר בהמשך).
זהו תרגיל מעניין עבור גברים - גם כי ״ההרחקה״ של החוויה מאפשרת להתבונן עליה ממקום מאיים פחות. וגם כי זוהי הזדמנות עבור גברים להבין את העובר על בנות זוגם.
מסתבר שיש לא מעט נקודות השקה בין התהליכים שעוברות נשים לאלו שעוברים גברים בגיל הזה. אבל בעוד המחברת מתארת בגוף ראשון את שעובר עליה ועל חברותיה בגיל הזה, קשה למצוא תיאור כזה שכתב גבר בגוף ראשון. רוב התיאורים שאני נתקלתי בהם נכתבו על ידי נשים שמנסות להבין, אולי מתוך חוסר אונים, את העובר על הגבר בשלב זה של החיים.
(עוד על מדף הספרים העוסק במגדר - בפוסט חדש בקרוב).
אני מזמין אותך לקרוא את הציטוטים הבאים מתוך הספר ולנסות לחשוב, להרגיש ואפילו לכתוב את החוויה שלך.
"האם חיי כפי שאני מכירה אותם נגמרו? האם מכאן ואילך צפויה לי רק שקיעה? האם בן לילה אהפוך לאישה זקנה? האם איהפך לאמא שלי? לא הצלחתי להבין אם אני אמורה לחיות בהכחשה או סתם לא לדבר על זה. האם המנופאוזה צריכה להיות סוד? בהדרגה החל לנבוט בקרבי הרעיון על כתיבת הספר. המנופאוזה תהיה נקודת הציון של הספר, אך לא הנושא. מדוע?מפני שאחרי שאנחנו עוברות את המנופאוזה, אנחנו לא נשארות כפי שהיינו, רק יותר זקנות. המנופאוזה היא ״טקס מעבר״ מפני שהיא באמת משנה אותנו, גם גופנית וגם נפשית" (עמ' 17).
"התברר…שרוב הנשים מאמינות שהשנים שלאחר גיל המעבר הן תקופה דל אפשרויות חדשות שיוצרות נכונות לחתור קדימה אל עבר מטרה חדשה. אך אפשרויות חדשות טומנות בחובן גם אי ודאות" "היום משותפת לרוב הנשים דאגה כבדה בנוגע לאיכות החיים שלהן בעשורים שלאחר המנופאוזה. הן יודעות שתוחלת החיים עולה עם כל שנה שחולפת והן מחפשות תשובות על השאלה מהי הדרך הטובה ביותר לחיות את שארית חייהן. החיפוש הזה יוצר בלבול וצמא לתשובות. אחת הנשים אמרה: “כן, אני יודעת שחייתי מספיק שנים כדי לדעת מה אני רוצה, אבל אני פשוט לא יודעת איך להשיג את מה שאני צריכה. המטרות שלי השתנו ואני לא יודעת איך להגשים אותן" (עמ' 18).
"המנופאוזה היא שלב בחייה של אישה שבו היא יכולה לעשות פאוזה, הפסקה, לחשוב על סדרי העדיפויות שלה ולחתור לקראת מטרה חדשה. יש לנו כעת דחף מחודש להגשים חלק מן המטרות והחלומות שהצבנו לעצמנו. אין גישה אחת למחצית השנייה של חיינו שמתאימה לכולן; המטרות שלנו והיקף השינויים שנעבור משתנים מאישה אחת לרעותה". "בקרב הנשים שראיינתי הייתה הסכמה על שתי גישות להזדקנות מוצלחת: ראשית, הכנה והנחה של יסודות איתנים לקראת השנים הבאות הן הגורם המשפיע ביותר על מידת האושר בשארית חיינו, ושנית, לעולם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש ולעשות את השינויים הנחוצים. האופן שבו תבחרי לחיות את שארית חייך הוא שישפיע יותר מכול על האופן שבו תזדקני" (עמ' 19).
"כתבתי את לחיות נכון מתוך אמונה שכל אתגר שעומד לפנינו הוא הזדמנות לפתור בעיה. מי שלא תהיי ברגע זה, הבחירה בידייך. את יכולה להיות קורבן של השינוי או האלופה שלו. אך אינך יכולה להיות שאננה; דריכה במקום איננה אופציה. בסרט "אנני הול" וודי אלן אומר, "מערכות יחסים הן כמו כרישים. כשהן מפסיקות להתקדם הן מתות." כך גם בהזדקנות. את חייבת להמשיך לנוע: מבחינה נפשית, מבחינה גופנית ומבחינה רוחנית" (עמ' 20).
"מישהי קיבלה פעם תסריט למחצית השנייה של החיים? רוב הנשים שאני מכירה פשוט אינן יודעות בוודאות איך הן אמורות לחיות ב־30 עד 40 השנים הקרובות. עם קצת תכנון, המחצית השנייה יכולה להיות לא פחות מעוררת ומרגשת מהראשונה. אנחנו יודעות מה אנחנו אוהבות ומה אנחנו לא אוהבות. יש לנו החוכמה המצטברת של כל שנות חיינו, וסוף כל סוף יש לנו המצרך היקר הזה - זמן – לדאוג לעצמנו ולעשות את הדברים".
"אני מכירה נשים בתחילת שנות ה-60 לחייהן שרואות בכל יום שעובר צעד נוסף לעבר המוות. אני גם מכירה נשים בשנות ה-80 לחייהן שמחכות בקוצר רוח ליום המחר" (עמ' 26).
"בתקופה שבה הווסת מפסיקה אנו הנשים מתחילות להעריך מחדש מה חשוב ולתהות האם יש אי שם משהו חשוב יותר - משהו ששונה מן האופן שבו הגדרנו את חיינו הבוגרים בשלושים השנים האחרונות. שלא כמו הגברים בחיינו, אשר נוטים יותר לעבור משבר של אמצע החיים, אנחנו עוברות הערכה מחודשת של אמצע החיים. מחשבות כגון "עכשיו זה הזמן שלי" או "הגיע תורי" מתחילות להסתנן אל המודעות שלנו, ואילו קולות הספק העצמי, שמנעו מאיתנו להתקדם בעבר, הולכים ונחלשים. אנו מתחילות להעריך מחדש באופן מודע את מה שחשוב - וכך הולכת מתפתחת רשימת עדיפויות חדשה" (עמ' 29).
"ייתכן שהגעת לנקודה שבה אינך מצליחה להבין כיצד להעניק לחייך יתר משמעות. הנשים שמתמודדות עם השינוי בדרך המוצלחת ביותר הן אלה שמתבוננות בחייהן באופטימיות ובוחרות בחירות חיוביות כדי ליצור את מה שהן רוצות מחייהן. הן מבינות שהמחצית השנייה של חייהן עומדת כולה לרשותן כדי להשלים את כל מה שלא עשו במחצית הראשונה. המנופאוזה מחוללת שינוי בנקודת המבט שלך מכוונת אותך אל כיוונים חדשים" (עמ' 33).
