אני ממליץ בחום על הספר "חלומות של גברים – השבר, הטיפול, ההחלמה" של רוברט ה. הופקה (הוצאת הקיבוץ המאוחד), ספר שמאד נהניתי לקרוא וגם למדתי ממנו, אף כי הוא אינו משקף בהכרח את האופן שבו אני עובד עם גברים.
הספר מספק הצצה לנפשם של שני גברים "מייצגים" באמצעות תיאורי הטיפול שלהם. הספר כתוב בשפה שמאפשרת גם לקוראים או קוראות שאינם אנשי טיפול ליהנות מהקריאה, אולי להזדהות או לזהות את עצמם בספר, ולהבין יותר חלק מההתרחשויות שבוודאי מוכרות להם מחיי היום יום. בכך הקריאה בספר עשויה להקל על מי שקורא את הספר ופוגש את עצמו בין השורות ומבין או מרגיש שהוא לא לבד.
המחבר משתמש בשפה חומלת ואוהדת גם כשהוא מתאר את הגברים המתקשים בשפה הרגשית "הנדרשת מהם" לעתים בטיפול, ומאפשר להם את הזמן הנחוץ על מנת לרכוש שפה זאת, זמן שיכול להתארך לעתים עד מאד.
הספר הוא גם מעין מבוא לפיענוח חלומות על פי יונג, שהוא מרתק בפני עצמו.
בחרתי מספר ציטוטים מתוך ההקדמה לספר ומתחילתו, על מנת להמחיש את הסוגיות המאפיינות את הגברים המגיעים לטיפול וגם את אלו אשר אינם מגיעים. את ההתפתחויות אני מאד ממליץ לקרוא בספר עצמו. תהנו!
מתוך ההקדמה של תמר קרון:: "עלו בזיכרוני מפגשי טיפול עם גברים מבוגרים, אשר פנו אלי בעקבות משבר שאותו כינה יונג משבר אמצע החיים'. גברים אלה, שהצליחו להתבסס מבחינה מקצועית, הגיעו לפתע לשלב בו מצאו עצמם מחפשים אחר משמעות נוספת ועניין חדש בחייהם. לאחר שהשיגו את המטרות המוגדרות על ידי החברה כמטרותיו של האגו הגברי', כמו בניית קריירה והקמת בית - לעתים קרובות על חשבון העולם הנפשי הפנימי - הם נתקפו בתחושה של ריק ושעמום, והשבר הנלווה לה הביא למשבר בקשר הזוגי שלהם. את המועקה הנפשית שבאה בעקבות המשבר, העדיפו מרביתם להשליך על בת הזוג שלהם ולטעון שזו שוב אינה מעוררת בהם עניין וריגוש - וזאת במקום להפנות מבטם אל תוכם פנימה ולחפש שם את הפוטנציאלים שאבדו".
"הקשר הבינאישי נחשב אמנם כמרכיב חיוני ל'חיים נכונים', אך למן הרגע בו הושג אין הגבר משקיע מאמץ על מנת לטפחו - לעומת המאמץ העצום שהוא משקיע בקידום הקריירה המקצועית שלו. אף כי נדמה שהגברים, והגבריות החד צדדית שהם מפתחים, זוכים להערכה ולתגמול - הרי המחיר שהם משלמים כבד מאוד. עולמם הפנימי מתרוקן ו'מתייבש', והפגיעה בחיים האינטימיים, ובסופו של יום גם בחיים החברתיים והמקצועיים - היא בלתי נמנעת".
מתוך המבוא ותחילת הספר: "כזה הוא מצבם של גברים רבים המגיעים אלי כדי לקבל סיוע; ובעוד רבים מן ההסברים "החיצוניים" למצוקתם מקורם בתובנות פמיניסטיות, הרי דווקא סבלם כגברים, וחיפושיהם אחרי מובן שלם ואפשרי לגבריותם הם שמרתקים אותי בעבודתי עמם. כגבר, יש לתת תוקף לשברונם, מכיוון שגם אני בתוכי נפגעתי באותם מקומות עצמם. כגבר, אני חש את סבלם ואת חוסר האונים שלהם. כגבר, אני רואה את הסוגיות השונות המעיקות עליהם באמצעות חלומותיהם וחייהם, והן מופיעות גם בחיי שלי".
"רבות נכתב על גברים ורגשות, אבל אפילו גברים שהרבו לקרוא בנושא, אותם אני פוגש בתרפיה, מתחילים את עבודתם אתי בדרך דומה לזו של פיט: הם מתייחסים לקשיים שלהם כאילו הם בעיות מכניות שיש לתקנן, תהליך שחיי הרגש הפנימיים כלל לא משתתפים בו".
"פיט וגברים מטופלים נוספים, שגדלו על מתכון מוכן מראש של מסרים, על פיו הם מכונות שנועדו לייצר ולהשיג, תוך שהם חדורי אידיאולוגיה של פונקציונליות גרידא, המאפיינת תרבות פטריארכלית וטכנולוגית, חסרים את הקישור הברור כל כך לכל פסיכותרפיסט: רגשות משפיעים על התנהגות. רגשות לא מודעים גורמים להתנהגות לא מודעת, והתנהגות לא מודעת, ללא הנחיה וחיזוק מצדה של מודעות, תכופות אינה מתאימה לדרישותיו החיצוניות של מצב מסוים. אם איננו יודעים איזה רגשות מעוררים את תגובותינו, אנו מסתכנים בכך שתגובותינו למצבים ולאנשים ייקלעו לדפוסים מוכרים אך בלתי הולמים, או לצורות תגובה מופרזות ומוזרות, שאינן פועלות בכיוון הרצוי".
"אני מוצא את עצמי לעתים קרובות מקדיש חלק נכבד מן השנה הראשונה בתרפיה של גבר לפיתוחה של מודעות רגשית... ...מודעות רגשית, אוצר מילים רגשי מספק שבעזרתו יוכל לבטא את תחושותיו, ולעתים – מה שקשה יותר מכול – מידת אמון סבירה בי עצמי, שתאפשר לו להתחבר לרגשותיו בחדר הטיפול".
